לכל משחק תוצר
כמה מילים על הילד שבכם:
תזכרו את הילד שבכם, מעבר למילים. מעבר לתמונה ומעבר לזמן.
במקום שבו הילד שבכם מביט אל העולם. במקום של ההשתאות, של הפעם הראשונה, של הרגע הזה, שבו כאילו העולם עומד מלכת, ברגע בו נוצרת ההתגלות. הרגע שבו הדברים מתחילים לנבוט. משם אנו באים. לשמור על הילד שבתוכנו, שימשיך להיות הוא, סקרן, טהור וחי.
כמה מילים על משחק ותוצר:
לתפיסתו של הילד מטרת המשחק או סיבת המשחק היא התוצר שבסופו. במילים אחרות לכל משחק יש 'תוצר'. התוצר יכול להיות גם הנאה או כייף וזאת סיבה מספיק ראויה.
מה קורה לילד כשהוא משחק? מה הוא מקבל מהמשחק ומה יוצר את תפיסת עולמו בעקבות המשחק?
מאחר וכל היצורים התבוניים במיוחד בעלי חיים הנסמכים לאורך זמן על הוריהם, עוברים תהליך של משחק שנועד למעשה להקנות להם כלים לחיים כבוגרים. אני מכנה זאת 'צריבה תודעתית'. ממש כמו לצרוב מידע על דיסק. זה נשאר שם לכל החיים.
תשאלו את עצמכם 'מה קורה לילד שכל חייו ישחק במשחקים שהתוצר שלהם הוא לא שלו?
אני מתכוון למשחקים שבהם אין לו אפשרות לתת ביטוי לאישיותו.
מן הסתם אתם מכירים את מי שאומר את המשפט 'אין מה לעשות כי ככה זה'. למה בעצם הוא מתכוון? במילים פשוטות כוונתו שהמציאות לא תחת שליטתו ואין לו השפעה עליה. זה אותו ילד שגדל בסביבה שכל הזמן הוא היה חייב לקבל ממנה אישור של מה נכון ומה לא. זה יכול להיות אותו ילד שכל חייו צפה בטלוויזיה וראה מציאות שאין לו כל השפעה עליה. זה אותו ילד ששיחק במשחקים שתמיד הכתיבו לו תוצר מוגדר. זה ילד שתודעתו נצרבה לקבל אישור מבחוץ על מה נכון או מה לא. זה ילד עם שיעבוד תודעתי. חסר ביקורות על המציאות ומאמין שאין לו שום השפעה עליה. זה ילד שפוליטיקאים אוהבים, זה ילד שחברות ענק מאוד רוצים שיהיה תחת השפעתם, זה הילד שלכוד בקורי העכביש התאגידים.
ילד שיגדל בסביבה שהוא יגדיר את המציאות כפי שהוא רואה אותה לא יכול לומר משפט כזה. למה? כי הוא מאמין שהמציאות זה משהו שהוא מחליט איך שהיא תראה.
אז איזה מן ילד אתם רוצים לגדל?
אמחיש זאת באמצעות משחק מאוד פופלארי הפאזל. פאזל הוא משחק נהדר לפיתוח מיומנויות רבות ואנני מתנגד לו בכלל. להפך הוא הנכון. רק שפאזל הוא דוגמא נהדרת לתוצר. בפאזל אתה מגיע ל'תוצר'. בד"כ זאת תמונה כלשהי. אגב גם משחקי החשיבה מכונים PUZZLE GAME
בפאזל התוצר הוא קבוע. כל האנשים שיעשו את אותו ה'פאזל' יגיעו לתוצר זהה. חלקם מהר יותר, חלקם יפתחו מיומנויות שונות לסיום ה'פאזל' . אבל אצל כולם נקבל 'תוצר' זהה. מה שאנחנו בעצם עושים אנחנו משחזרים דבר שמישהו תכנן בשבילנו.
ב'פאזל' אין יצירתיות. ההגדרה של 'יצירתיות' הינה ליצור דבר חדש ממבנה או מחומר קיים. היצירתיות היחידה 'בפאזל' היא בעיקר פיתוח מיומנויות הקשורות בהגעה 'לתוצר'. כלומר האישור לנכון או לא נכון הוא להגיע לתמונה שידועה מראש. זה הסיפוק שלנו בכך שהצלחנו לסיים את המשימה. אנחנו לא יצרנו את המשימה, לא שינינו אותה, בעצם עשינו משהו שמישהו תכנן בשבילנו. אם כל חיינו נחווה סוג כזה של מציאות. 'הצריבה התודעתית ' שלנו תהפוך אותנו ליצורים שלעולם נחפש מטרות שאחרים יכינו לנו. ככה פועל המוח של יצורים תבוניים. זאת הסיבה שכל כך קל למכור לנו 'טרנד' או 'מותגים'. זאת 'התניה קלאסית' מובהקת ופבלוב היה מן הסתם מחייך בקברו כשהיה רואה איך החברה המודרנית מתנהלת. פוליטיקאים וחברות עושות את זה באמצעות הצפה קבועה לתוך המבנים התודעתיים האלה. יש להם מבחר יועצים ופסיכולוגים שכל תפקידם הוא לזהות את החולשות האנושיות ולשעבד את התודעה בעיקר למטרתם האישית.
לכל משחק תוצר | שמעון הניג
